ביריד סוכות לילי

26/9/2010

ביריד סוכות לילי    

תארי לך, העזנו ויצאנו עם ילדינו, כולל אמיר הבכור בן ה-26-, ליריד סוכות לילי.
התיישבנו ולגמנו קפה, בתוך הבועה, מקסים ועליז, במתחם המוזיאון שלנו, "מזרע הקטנה".
על הסילו הגדול הוקרנו נון סטופ קטעי וידיאו מחגי סוכות עברו.
פתאום , מישהו אומר, "הנה שקדי", ואנו רואים את שקודי שלנו התיכוניסט, שר עם
חבורת בנים את "חצבים" של תסלם.
כולנו בהלם.
הכול נאלם מסביב. הכול נעלם סביב.
אורית מחבקת את אמיר. אני מסתכל בפניה והיא בוכה.
ואני מנסה להבקיע בחשיכה וברעש, אל שקד שלנו, בשיא עדינותו , רגישותו, ולקלוט
מעט מקולו היפה. סיטואציה בלתי אפשרית.
יותר מיממה לא התאוששנו.
ויותר מכולם – אני , צללתי לקרבת האי שפיות.

קובי וינר. מזרע

דבר מה עוד פורח ,    
דבר מה עוד נותן צוף מתוק.    
זכרונו של שקד בעולם.    
אורית וקובי,    
אמיר, מעין, צפריר ואסף.