השקפת עולם

מאמר תגובה קצר, ניתוח מאמר, מאת שקד וינר זכרו לברכה.
נכתב כמטלה לימודית 2004-5.

לפני שבועיים מלאו ארבע שנים למותו של שקד ז"ל, בנם של אורית וקובי וינר,
אח לאמיר,מעין, צפריר ואסף,מקבוץ מזרע.
מבלי להתכוון לכך, תהא רשימה זו עבורנו, חלק מצוואתו המוסרית והפוליטית של
שקד.

אפליה ומשטרים חשוכים
מאת שקד וינר ז"ל

המאמר עליו אכתוב, הוא "סתימת פיות", והוא נכתב ע"י אייל גרוס, שהוא מרצה למשפט
חוקתי ומשפט בינלאומי באוניברסיטת תל-אביב וחבר בהנהלת "האגודה לזכויות האזרח"
בישראל.
המאמר פורסם ב – 3.12.2002 במדור דעות של YNET. המאמר פורסם בעקבות החלטה
של שר הפנים דאז, אלי ישי, מתוקף "חוק העיתונות", לסגור את עיתון התנועה האיסלמית
"סוות אל-חאק ואל-חוריה", בטענה שהעיתון פרסם דבר הפוגע בשלום הציבור.
המאמר עוסק בחופש ביטוי ובחופש העיתונות )שתי נגזרות של הזכות לחירות(.
חופש העיתונות, פירושו החופש של עיתונים וגופי תקשורת אחרים, להביע דעה ועמדה.

חופש הביטוי, פירושו להביא לידי ביטוי את חופש הדעה והמצפון ברבים. חופש הביטוי
מתבסס על העיקרון, לפיו חופש הדעה והמצפון נפגעים, כאשר אין לאדם אפשרות להביעם
ברבים.

המאמר עוסק במספר מקרים, בהם גופים ממשלתיים, פעלו באופן לא דמוקרטי, ע"י שימוש
בחוקים מנדטוריים מתקופת הבריטים, ותקנות לא דמוקרטיות, כדי לסגור עיתונים
או לצנזר סרטים שנראו להם בעייתיים. המשותף לכל אותם סרטים, עיתונים וכו',
שכולם הביעו דעות
פרו-פלשתינאיות בסכסוך הישראלי פלשתינאי. הכותב יוצא נגד הרדיפה הזו של גופי
התקשורת הפלשתינאים בישראל.
דעת הכותב היא, שבמדינה דמוקרטית, אין מתפקידה של הממשלה, כלומר שר או גוף
ממשלתי אחר, לסגור עיתון או לצנזר סרט, או לפגוע בחופש הביטוי והעיתונות בכל
צורה אחרת.
נימוקיו הם, שבמדינה דמוקרטית תפקידו של בית המשפט להחליט בנושאים כאלה, כלומר
אם המדינה תגיש כתב אישום פלילי נגד העיתון, או נגד הבמאי, המדינה תהיה חייבת
להוכיח, שאכן יש פגיעה בשלום הציבור.
נימוק נוסף שלו הוא, שכל הפעולות המוזכרות, נעשו על פי תקנות וחוקים מנדטוריים
מימי הבריטים, כמו "חוק העיתונות", או "פקודת סרטי הראינוע". תקנות אלו הנן
ישנות, לא עדכניות, שייכות לתקופה בה לא הייתה בארץ דמוקרטיה, ונותרו רק משום
שאין לישראל חוקה.
עוד נימוק חשוב של הכותב הוא, שיש לעצור את ההליכים האנטי-דמוקרטיים האלה,
כיוון שהם מעמידים את הדמוקרטיה הישראלית השברירית בסכנה. נכון, שכרגע הפעולות
נעשות רק כלפי ערבים ישראלים, אך לא מן הנמנע ,שבעתיד יופעלו נגד כלל האוכלוסייה.

דעה מנוגדת )שלא מופיעה במאמר( הייתה טוענת, ש"שלום הציבור" חשוב יותר מ"חופש
הביטוי" ו"חופש העיתונות".
הטוענים נגד אייל גרוס היו טוענים, שהמקרים המוזכרים, של עיתון התנועה האסלאמית,
או הסרט "ג'נין ג'נין" ,היו מקרים בוטים של הסתה, פגיעה בשלום רוב הציבור,
ואולי אפילו אנטישמיות.
עוד היו יכולים להוסיף, שסרט כמו "ג'נין ג'נין" פוגע בזכות לכבוד ולשם-טוב,
כיוון שהוא מכפיש את שמם של חיילי צה"ל שלחמו בג'נין ב"חומת מגן" )וחלקם אף
איבדו את חייהם(, בלי לתת להם אפשרות להגיב.

לדעתי צודק אייל גרוס. ראשית, כיוון שלא יכול להיות, שלמדינה המתיימרת להיות
"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", יש בבסיסה חוקים אנטי דמוקרטיים בעליל.
וכפי שאייל גרוס אמר, ביטול התקנות המנדטוריות, אין פירושו שלא יהיה פיקוח
כלל. פירושו שיהיה זה באחריות
בית-המשפט לקבוע, האם יש פגיעה ב"שלום הציבור" או לא, כפי שצריך להיות.
בנוסף, אני חושב , שהמקרים המתוארים מראים, כיצד האפליה ממנה סובלים ערביי-ישראל
,באה לידי ביטוי גם בתחום של העיתונות וחופש היצירה. כמו בכל תחום אחר במדינה,
יש להפסיק את האפלייה הלא צודקת בין ערבים ליהודים, או כבמקרה זה, בין עיתונים
יהודיים לעיתונים ערביים.
גופי צנזורה ממשלתיים, מקומם במשטרים דיקטטורים חשוכים ולא במדינה דמוקרטית.