מכתב לשקד במסע פולין

י"ז באב תשס"ד, 4.8.04
עליית-גג. מחשב. בית קטן בכפר בעמק יזרעאל. שעה 10:15

שקודי יקירי
אני שותף לכל מילה שאמא כתבה, ברעיון וברגש.
אני מדמיין לעצמי אותך במסע.
מה ראית? מה הרגשת? מה חשבת? ויש לי אמון כה גדול בך, שאתה יודע
לחוות את המסע בריבוי פניו, בתודעה וברגש.
שקוד, אמונתי בך מקורה באהבה העמוקה שלי אליך, אהבה שאתה יודע להחזיר…

וגם בהתבוננותי בך ובסגולותיך האישיות , הרגשיות והאינטלקטואליות.

בטח היו במסע רגעים של כיף בצד החוויה הקשה.
מכל אלה צריך לקחת להמשך הדרך ולהמשך הצמיחה האישית שלך כבוגר, כיוצר,
כאדם.
אני סבור שאפשר להסיק שתי מסקנות מנוגדות מהשואה. אחת: פאשיזם יהודי.
השנייה – הומניזם יהודי.
בחר בשנייה. בחר בטוב.
מתגעגע ואוהב ומחכה לשובך בשלום, כשנשב ותספר לנו על חוויותיך.
אוהב מאד,
אבא.