בעקבות האזכרה לשקד (7) כתב מתן פרי חברו הטוב

מתן פרי חברו הטוב של שקד, בן קבוצתו – "קבוצת גלים" בקיבוץ מזרע השתתף אתנו באזכרה המשפחתית, שלאחריה כתב את הדברים הבאים.
בעקבות האזכרה לשקד (7 שנים)
בסוף האזכרה שאלתם אם יש למישהו עוד משהו להגיד ואני מיד התחלתי לחשוב. מה יש לי להגיד על שקד?
כמובן שאני יכול לומר עליו הרבה דברים: הוא היה שנון, מצחיק, טוב לב ואכפתי ברמה שלא תאמה את רוב הנערים בגילנו וגם מבוגרים מאיתנו, אבל תכונות אלו היו ברורות לכולם ובחבורה המיוחדת שנוצרה בין בני קבוצת "גלים" ובנים אחרים מהשכבה במוסד ניתן, למזלנו, למצוא תכונות אלו בשפע.
לכן התחלתי לחשוב מה יש לי להגיד על שקד "שלי" שקד שאני הכרתי מהזווית שלי ומהחוויות המשותפות שלנו. איזה שקד אני יכול לתאר לכם ולבטא את הרגשות שהוא עורר בי ועל ידי כך להכיר לכם צדדים נוספים בשקד שאולי היו מעט יותר חבויים בבית ובסביבה המשפחתית.
לשקד ולי לא היו הרבה תחומי עניין משותפים- מעולם לא הצלחתי לראות באומנות את מה שהוא ראה ולחוות דרכה את מה שהוא חווה וגישתו לתחומים הריאליים הייתה יסודית בכמה רמות מהיסודיות שיכולתי לגייס לטובתי באותן שנים. למרות השוני הגדול בינינו בתחום הלימודי, מצאנו שלושה תחומי עניין משותפים: כדורסל חובבני (עד מאד),טיולים והרבה מאד שיחות . הזמן המשותף שלנו בתחביבים אלו נשאר אצלי עמוק בפנים והוא מלווה אותי בכל צעד בחיים.
אז לעסק- מה אוכל להגיד על שקד שאולי עדיין אינכם יודעים? שקד היה בשבילי ההזדמנות לחלום. הזמן שביליתי עם שקד היה הזמן שבו אני יכול לדבר על כל שאיפותיי, על הדברים שאני מצפה מעצמי, על לבטים אידיאולוגיים (נושא שהיה "חם" בשיחות בינינו) וכמובן על נקודת מבטי בקשר לדברים המתרחשים בעולם. על כל הנושאים הללו יכולנו לדבר מבלי להיות קשורים בכבלי המציאות הקשה היומיומית במדינה, שאז לא היינו מודעים אליה ובכבלי ה "ריאליזם" שמנוון את רוב בני דורנו היום, ושולח אותם אל המשרדים האפורים של ההיי –טק במקום לבתי הספר והפנימיות. לא יהיה נכון להגיד שהשיחות שלנו היו שיחות חולמניות או הזויות, שאני נזכר בהן כיום אני יכול להגיד שהן היו ענייניות ומאתגרות ובהחלט היה בהן מעוף. הן היוו בסיס להחלטות שלקחנו מאוחר יותר בחיים כמו שנת השירות והגיוס לצבא.
חלק גדול מהשיחות היינו מקיימים בשעות הערב במה שהיה אז "המקק"יה". זה היה המקום היחיד בו יכולנו לשבת לבד ולפעמים עם עוד מספר מצומצם של חברים ולדבר על דברים שכבר אז היה קצת "מביך" לדבר עליהם בפהרסיה בגילאים האלו כגון: הקיבוץ לאן?, המשמעות של שירות קרבי/לא קרבי וחשיבות החינוך הבלתי פורמלי במוסד. אחד המקק"ים שהיה בקיבוץ שאנחנו היינו בכיתה י' , ונהננו מאד לשתף אותו בשיחות, אמר בהלוויה של שקד שאם הוא לא היה נוכח בשיחות שלנו, שנת השירות שלו לא הייתה שווה כלום.
אני מקווה שיכולתי לתת לכם מבט נוסף על שקד, תמיד תזכרו שקיים פן נוסף שלו בכל אחד מהחבר'ה שלנו והפן הזה ממשיך את שקד אצל כל אחד מאיתנו ומעלה בנו חיוך בכל יום. בפעם הבאה שתשאלו האם יש למישהו עוד משהו להגיד, תדעו שגם אם לא אומרים כלום ושומרים על ארשת הפנים הקשוחה שלא ירדה מאז הצבא, אנחנו תמיד מרגישים, תמיד נזכרים ותמיד מחייכים מבפנים.
בהרבה אהבה
מתן