יום השנה השני לזכרו של שקד

יום השנה השני לשקד וינר
טקס אזכרה בבית העלמין,
שבועות תשס"ח, 7.6.08


מתווה הטקס:

* מנחה- אלון ברנר- פתיחה
* עירית פורת – שירה, רועי שמש- קלידים
* צביה, סבתא של שקד: איש מביט בבנו
* לורי ספיר – המורה לאנגלית של שקד
* דברי החברים של שקד
* אמיר קורא דברים לשקד
* השמעת השיר: "בגן החיות"
* אורית, אמא של שקד משוחחת עם שקד
* קובי קורא ושר שני שירים של רחל המשוררת
* אלון ברנר – מילות סיום

הרצאתו של ניצן הורוביץ
בערב המוקדש לזכרו של שקד

מכתב מדודו פלמה, כפר הנשיא,
בעקבות יום השנה השני לשקד


1. פתיחה
מנחה- אלון ברנר

שקד וינר
בנם של אורית וקובי,
אח לאמיר, מעין, צפריר ואסף,
נכד ליוסיק ולצביה, לשמשון ולנעמי.
נולד במזרע בפסח תשמ"ז, 17.4.1987
נספה בשבועות תשס"ו, 2.6.2006.
שקד בלבלובו נגדע מאדמת ליבנו.
כבר שנה שנייה בלעדיך חלפה.

2. עירית פורת – שירה, רועי שמש – קלידים
זכרו והזכירו
מילים: יהודה עמיחי
לחן: דורון .ב. לוינסון
ביצוע מקורי: שלומית אהרון

ואתם שזוכרים רק פנים,
אל תשכחו את הידיים המושטות
ואת הרגלים הרצות בקלות
ואת המילים

זכרו שגם היציאה לקרבות הנוראים
עוברת תמיד דרך גנים וחלונות
וילדים משחקים וכלב נובח

זכרו והזכירו לפרי שנשר
את העלים ואת הענף,
הזכירו לקוצים הקשים
שהיו רכים באביב,
ואל תשכחו שגם האגרוף
היה פעם יד פתוחה ואצבעות

 


שקד בביקור אצל אמיר בחצבה,
כשאמיר עשה שנת-שירות בבית-ספר שדה חצבה.
בזמן טיול אופניים באיזור.

3. צביה , סבתא של שקד,
קוראת את שירו של נתן יונתן: איש מביט בבנו

 

 

4. לורי ספיר – המורה לאנגלית של שקד,
לזכרו של שקד (הקטע מופיע בדף "אחרי מות")

 


אחיו של שקד בברכת האחים למעיין
בבר-המצווה שלו, כחודש לפני מותו של שקד.
הברכה נכתבה ברוח הסרט מלך האריות,
סרט המצוטט רבות בבית משפחת וינר.

5. דברי החברים של שקד
ביום השנה השני למותו, 7.6.08
כתב: שאול
קרא: עידו

החבר שקד,
לפני כשבועיים התכנסנו, כמה מאיתנו, ב"חרצניה", וניהלנו שיח: על
העולם ומחוצה לו. כבר בתחילת השיחה, כמו תמיד, שמתי לב לכך, שדעותיך
הרבות נוכחות בכל אחד מהחברים.
דיברנו על העולם, ורציתי לספר לך קצת מה קורה פה, אף כי לא נראה
שממרומיך יש לך סיבה להתעסק בנעשה פה.
אז כמו שידענו כבר לפני שנתיים, אולמרט מושחת ועכשיו חוקרים אותו;
כאשר הידיעה התפרסמה, השר רמון )שאלוהים יודע מי הצביע בשבילו(
גמר ואמר שזה בסדר שיש שחיתות.
עניים בעולם יש יותר, וגם רעבים לא חסר. אבל עדיין חגגנו שישים
שנה למדינה, וכמובטח, רוחמה אספה כסף בשביל עשירי הכפר שיוכלו לחגוג.
שקדי, אתמול עשינו לכבודך טיול בכרמל, ובסוף "פוייקה" שיצא טעים.
אנשים פינו זמן ובאו לכבודך לטיול. אני יכול להגיד, שרבים מהם עובדים
וחיים על אמונה, שלאדם מגיע כבוד באשר הוא, ואני אגיד, שרבים גם
משנים את החברה.
ככל הנראה, השנה תהיינה בחירות, ואני רוצה לקרוא מעל במה זו, המוקדשת
לך שקד, לקרוא לכולם להתאחד, כדי שבשנה הבאה ישב בכיסא אדם הוגן,
שינהיג מדינה הוגנת, לשלום, שוויון ורעות בין בני-האדם.
שקדי, שתדע, שלא עובר יום, שאני לא חושב עליך.
להתראות,
שאול והחברים.

6. אמיר קורא דברים לשקד
הקטע מופיע באתר בדף "זיכרון חי" ב"הרהורים"
הזכייה

 

7. דברי הקדמה של אמיר והשמעת השיר:
"בגן החיות", מתוך: "הייתי פעם ילד",
של אריק איינשטיין
מילים: תרצה אתר
לחן : יוני רכטר

בגן החיות זורחת השמש
וחם, חם, חם –
כלב המים שוחה לבדו
באגם באגם באגם
ובבוץ הרטוב מתחמם התנין
וההיפופוטם גם.

יפה שם בגן החיות הגדול
הדוב הלבן מנמנם וחולם
והדוב השחור
והדוב האפור
יושבים על ספסל
וחולמים
גם הם

והתן – מילל
הזאב – מטייל
והפיל – מנפנף באוזניו הגדולות
והרוח – קלילה, משתובבת דומם
ורוכבת על גב איילות.

בגן החיות זורחת השמש
וחם, חם, חם –
כלב המים שוחה לבדו
באגם באגם באגם
והחסידות – עומדות ושותקות
על רגל אחת ויחידה

יפה שם בגן החיות הגדול
הקופים מצחיקים,
האריה – קצת עצוב,

והתן – מילל
הזאב – מטייל
והפיל – מנפנף באוזניו הגדולות
והרוח – קלילה, משתובבת דומם
ורוכבת על גב איילות.

הכול כה יפה שם בגן החיות
הקופים מצחיקים,
האריה – קצת עצוב.

 


8. אורית, אמא של שקד, משוחחת עם שקד
)פרק שלישי(

שקדי שלי,
שנתיים ,לעצב אין לו סוף, ים של געגוע.
אחד הספרים שהיו פתוחים ליד מיטתך, בין רבים נוספים בהם מבצבצת עדיין
סימנייה, היה "געגועי לקיסנג'ר". של אתגר קרת. קצר, לעניין, חזק,
צעקה חברתית-ברור לי למה אהבת אותו. ולצידיו שכבו פתוחים: "הטירור
הבין-לאומי" , "במאבק לעמל משחרר " מאת מאיר יערי, "דפוק וזרוק
בפאריז ובלונדון"…
אנסה כוחי לפי דרכו. כך קראתי בפניכם כאן לפני שנה , ומאז אני כותבת
בראשי פרקים רבים, רבים. היום אחזור עליהם,אוסיף ואשנה לפי תחושותיי.

געגועים
אני מתגעגעת ללטף ראשך,שלעיתים שערך ארוך וטיפה מתולתל ולעיתים לאחר
ליל סערה עם חברים-חלק.
אני מתגעגעת לאצבעות ידיך הארוכות והדקות.
אני מתגעגעת לגופך הרזה, לבוש כמעט תמיד בחולצה אמריקאית, שרוול
לבן וכתפיים כחול, או אדום או ירוק.
אני מתגעגעת לחבק ולנשק אותך כפי שהסכמת תמיד.
אני מתגעגעת לחיוך הנפלא.
אני מתגעגעת למהירות המחשבה ודיוק הניסוח.
אני מתגעגעת לעלייה המהירה במדרגות כדי לפתור את בעיות המחשב.
אני מתגעגעת למתנת יום ההולדת שמגיעה תמיד באיחור של כמה שבועות,
כי תמיד בתאריך עוד לא היה הציור מושלם לטעמך.
אני מתגעגעת לשיחות יום השישי שלנו, על מה שכתבו מאיר שלו, ב.מיכאל,
עופר שלח ויאיר לפיד.
אני מתגעגעת לשקיקה בה רצית לשמוע את דבריו של ניצן הורוביץ, בתוכניתם
של לונדון וקירשנבאום.
אני מתגעגעת להומור המדהים.
אני מתגעגעת לשמוע את שמך מתגלגל בצלילים שונים אצל אנשים שונים:
"שקד", "שקדי", "שקד")בצרה(, "שקדי", "שקוד", "שקודי".
אני מתגעגעת לשיחות הטלפון, המגיעות בין ביס לביס בארוחת הערב, ואז
אני שומעת את הכינויים שלך אל חבריך: "בוזי" ו- "פרי" , ו"פולק",
ו-"שלג", ו-"סלוצקי", ו-"שיפטן" ו-"דרבקין"; ויש כאלה שלא קלטתי
כנראה .
אני מתגעגעת לצליל המיוחד שהיה שמור לשיחות כנראה מיוחדות, "שלום
לך",
או "שלום לך".
ואני מתגעגעת לפעם הכמעט אחרונה, כשראיתי אותך, דוהר על אופניך הכסופות,
אלו מכתה ו', שאף פעם לא ראית צורך להחליפם, ועליהם המדבקה,"לצאת
מהשטחים עכשיו", ונפנפת לי לשלום. על גב חולצתך כתוב "שלום עכשיו",
והיית מלא שמחה, אל עוד יום עבודה ברפת, שם אהבו אותך כל-כך, ואתה
אהבת אותם.

הבטחות
לא! עדיין אין לי מושג איך נוכל בלעדייך.
אז החלטנו להבטיח.אולי כשמבטיחים מצליחים גם לקיים.
אז בוא נראה :
לאמירי הבטחנו, שנמשיך וגם נאפשר , אז הצלחנו להיות ההורים הכי פחות
מנדנדים לאורך שביל ישראל.
ל- "מעיני" הבטחנו ,שאפשר לצטט חופשי את "מבצע סבתא" "מלך האריות"
ו"צבי הנינג'ה", וכל האחים מצטרפים וצוחקים.
ל-"צפריריק" הבטחנו, יום הולדת כמו פעם וגם עם חברים, זה כבר היה
כמעט כמו פעם, ועדיין בלי חברים.
לאספי הבטחנו, לטייל אל המקומות עליהם שמע בשירים בבית הספר, טיילנו
כמעט כל שבת, טיולים קצרים, אבל, אספי היה מאושר.
כן, כן! נסענו בארבעה בנובמבר, לכיכר רבין, החברים שלנו ורד ויאיר
חבקו אותנו אליהם, והיינו שם, ישבנו על האבן הקבועה שלנו, שהייתה
קרה מתמיד, חולצות כחולות מסביבנו, הילדים שלנו סביבנו, הקשבנו
ובכינו.
קבלות שבת ,שקודי תאמין, אבל לי זה עדיין ממש ממש קשה. לילי כבר
הצליחה לדחוף את אבא פעמיים, אני יודעת ומבטיחה להמשיך לנסות.
ובפורים כמו שהבטחתי, באתי לכאן וצעקתי אל השמיים, שפורים 2005 היה
הגדול מכולם! אבל חמוד, לא תאמין, אבא ואני החלטנו לתרום קצת כסף
למען ערב "הוליווד". הי"בתניקים נתנו לנו כל-כך הרבה כבוד, עמדנו
בטקס הסיום על הבמה, והענקנו את הפרסים ביחד עם דורון הבטחנו לעצמנו
להיות שם גם בשנה הבאה. לפרסים המוזהבים קראו "שקד הזהב".

כוחות
מאין ניקח אותם?
אמירי ימשיך וישמע אותך קורא לו" אמירוס".
מעייני ישמע אותך קורא לו "יעמן".
צפריריק ישמע אותך קורא לו "רוח סערה".
אספי ישמע אותך קורא לו "אספניק"
והם תמיד ידעו שבכינוי הזה מקופלים אהבה וכוח.
אמירי לקח את הכוח והלך ב"שביל ישראל".
מעיני בדרכו אל מגמת הפיזיקה, ועל שולחנו ציורים מדהימים.
צפריריק ממלא את ביתנו בצלילי הסקסופון, בעוצמה השמורה רק לו.
אספי מתאמן שלש פעמים בשבוע בכדור-רגל.
ואנחנו…
אבא ששמע אותך קורא לו "כבוד הרב", עוד לפני שמישהו בכלל חשב על
התואר הזה, חורש את הארץ ועורך טקסים כל-כך מיוחדים, כמו שרק אבא
יודע.
ואני זוכרת בוקר-בוקר את אחת השיחות האחרונות שלנו, ובהן בדייקנות
האופיינית רק לך, ניתחת את המצב על רקע הקשיים, ואמרת לי "אמא,
בעולם הקפיטליסטי,לא מעריכים את הדברים הנכונים, ואת עושה את הדברים
החשובים והנכונים בחיים." ובכוח המילים האלו אני עומדת בוקר-בוקר
בכתה, וממשיכה את הדרך החינוכית בה אני מאמינה.

שאלות
"התשמע קולי, רחוקי שלי התשמע קולי באשר הינך?"
"אדוני", זה שקוראים לו גם "המקום", אני שכרתי אתך ברית חמש פעמים?
איפה לעזאזל החלק שלך בברית הזאת?

תובנות
הבנתי שבליל שבועות לא יתקיים במשפחתנו "תיקון", לעולם.
הבנתי שבמאבק שלנו אין ניצחון, יש רק עוד צעד ועוד צעד.
הבנתי שהזמן הוא אויבו של הזיכרון .
הבנתי שיש שיחות, בהם לא אוכל להשתתף אף פעם.
הבנתי שבכל מקום בו אהיה, תמיד הכול יהיה "אקורד".
צלילך באקורד יהיה התו הקבוע, ורק הצליל השני ישתנה.
הבנתי שיש אנשים, שלהם לא אצטרך אף פעם להסביר, מה אני מרגישה, כי
הם יודעים.
הבנתי, שאהבה היא הדבר היחיד, שמקל טיפה על הכאב.
הבנתי, שעכשיו אתה נמצא במקום הבטוח ביותר, בתוכי, כמו באותם ימים
בהם נשאתי אותך ברחמי, ואיש, אבל איש בעולם הזה, לא יוכל לקחת אותך
משם.

השקפת עולם
אני מניחה שהיית אומר לי על הסעיף הזה, "אמא הגזמת" או, "אמא
זה גדול עלי".
אבל אתה יודע, סבתא נעמי הייתה תמיד אומרת לי, ש" צריך להשוויץ בילדים".
אז כן, השארת לנו השקפת עולם, וננסה ללכת איתה.
הילדים מבינים, שאם כבר צריך ללמוד, אז כדאי לעשות את זה הכי טוב,
ואפילו להצטיין.
נקרא המון ספרים – כל אחד בדרכו.
נשמע המון מוזיקה, וחלק ממצוות הבר-מצווה יהיה להכיר את ה"פינק פלויד".
נחפש סרטים איכותיים, לצפות בהם.
נקנה רק דברים שבאמת צריך, ונשתדל לא להיות שבויים של החומר.
נמשיך כאן להיות אוהדי הפועל תל-אביב, גם כשהפועל שוב הפסידה.
נהנה מדברים קטנים, כמו בחירה מדוקדקת של עוגת-גבינה בבית קפה.
נהייה כמה שיותר דבקים במה שאנחנו. אתה היית אומר, "אני שונא צביעות".
נהייה רגישים לחלש.
נחתום כל ברכה במילים "אוהב", "אוהב שקד" – כך כתבת לנו בכל ברכה.
נשקול את כל ה"היבטים" לפני שנקבל החלטות .
נמשיך להיות שמאל, גם אם יקראו לנו יפי נפש.
נלך אל השינוי בקבוץ, מתוך אין ברירה , נזכור שלא האמנת לנו שאנחנו
נתמוך בקבוץ אחר , אבל נזכור שגם אתה ידעת, שיש לפעמים פשרות.
נאבק על השלום שקודי , כי "זעקת האמהות" אחת היא! ואנא, אנא מכם
מנהיגנו ,חישבו עוד רגע לפני שאתם שולחים אנשים צעירים אל תוך עזה!
במלחמות אין מנצחים.

בקשות
כל אחד מכם, ילך עוד מעט לדרכו, וכך ודאי היה רוצה שקדי.
ודאי ניפגש שוב בימי זיכרון, ואתם אנשים צעירים, תמשיכו לרוץ בדרככם.
אנא מכם, "זיכרו והזכירו" את שקדי שלנו, כי הוא כל-כך ראוי לכך.

 


9. קובי,אבא של שקד, קורא ושר שני שירים של רחל

 

שקד ואמיר נוטעים

10. מילות סיום – אלון ברנר:

תם טקס האזכרה לשקד יקירנו.
בשעה 7:00 נתכנס ב"עין שקד" – פינת הזיכרון לשקד,
ליד הספרייה במוסד החינוכי "עמקים תבור".
ליד הבריכה היפה מחכה לנו כיבוד קל ושתייה.
בשעה שבע וחצי, נשמע מפיו של ניצן הורוביץ, על מצב זכויות האדם
בעולם, נושא שהיה קרוב לליבו של שקד, ממש כשם שאהב מאוד את
הפינות של ניצן, בתוכנית של לונדון וקירשנבוים.
כולם מוזמנים.

 


משפחת וינר בשיר שסיים את בר-המצווה של מעיין:
"לך על זה" של מאיר בנאי

מכתב מדודו פלמה, כפר הנשיא,
בעקבות יום השנה השני לשקד
7.6.08

קובי ואורית היקרים,
אני מבקש להודות לכם על ההזדמנות שהענקתם לי לחלוק עימכם את כאבכם.
כאב שהיה אינטימי והפך לפתע ציבורי במצוות הטקס. כאב שכבר הפך לגעגוע.
כאב ללא קצה מלבד המילים המבקשות להגדירו. מי יכול להתיימר לדמות
בכלל שאפשר למלא חלל במילים. מסתבר שאפשר, ואתם עשיתם זאת בכבוד
ובאצילות נדירים.
"התשמע קולי רחוקי שלי, התשמע קולי באשר הינך"… המילים המשתוקקות
כל כך להגדיר את המרחק שבין המקום של האדם למקום של העולם, היכו
וחזרו והיכו כקינה מיללת בבית הקברות של מזרע שעל צלע הגבעה, מבקשות
כל כך לגעת לפחות עוד פעם אחת במה שהוא כבר כל כך בלתי ניתן לנגיעה.

ואז החלה לצנן רוח קרירה את חום היום, ומשם, מבית הקברות המאפיל
והולך לעת ערב, אפשר היה כבר לראות את גבעות פלשתין וצריחי מסגדיה
נשקפים באופק שמעבר לעמק יזרעאל ושדותיו היפים… מה, מה לילה מליל,
דממה ביזרעאל, נומה עמק ארץ תפארת… וממעל, באוויר השקוף, מעבר
לגעגועים, מעבר למילים ולזמן חסר האונים של האדם, כמו הלכה ונתרקמה
להרף עין בבואת חסד דמותו המתרחקת והולכת של שקד… התשמע קולי
רחוקי שלי, התשמע קולי באשר הינך… אשר אבד לי, קנייני לעד…

יקירי, נגמרו לי המילים.