מכתב מעירית ורלינסקי גלר

יקיריי האהובים.
אין לי מילים.
אני זוכרת ומחבקת את שקד פעמים רבות .
פתאום עובר זיכרון,הרהור, מחשבה מקושרת
והיא קושרת חיוך וכאב ביחד.
אני אתכם בימים הללו בהם הכאב היומיומי וודאי
עולה על גדותיו.
אתם מחובקים בתוך לבי תמיד ובימים הללו בכל מאודי.
אני מצרפת את שירו של דרוויש.
במחשבתי הוא מאד מחובר.
שמרו את כוחותיכם למען היומיום של המחר.
עירית

9.6.2014
מחמוד דרוויש/ לתיאור פרחי השקד

לתיאור פרחי השקד,
לא יושיעני מגדיר – הפרחים
ואף המילון לא ימלא מבוקשי …
ואילו המילים חוטפות אותי
אל מלכודת המליצה,
והמליצה פוגעת במשמעות
ומשבחת את פגיעתה,
כזכר המכתיב לנקבה את ריגושיה
וכיצד יקרינו פרחי השקד בשפתי שלי
והלא אני ההד?
הם שקופים כצחקוק של מים שנבט
על הענפים מחמת בושה מפני הטל …
והם קלים כמשפט מוזיקלי לבן …
והם רפים כהבזק של רעיון
הצופה על אצבעותינו
ונכתבנו לריק …
והוא סבוך כבית של שיר שלא ניתן
להעלותו באותיות.