עירית גלר – ורלינסקי לזכרו של שקד ביום השנה השישי לזכרו בעקבות הצפייה בסרט "שקודי"

דברים שכתבה עירית גלר – ורלינסקי לזכרו של שקד ביום השנה השישי לזכרו בעקבות הצפייה בסרט "שקודי" – 2.6.2012.
אורית וקובי אהובים
סוף סוף מצאתי לי שעה נכונה לשבת בשקט ולצפות בקלטת הוידיאו שיצרתם לזכרו של שקד שלכם.
צדקת קובי כשאמרת לי שאזדקק לקופסת טישואים, אכן נזקקתי לה..
שהרי אני מביטה ביופי שכולו עטוף בכאב שאין לו שיעור ושאינו נתפס ואין ברירה אלא להכילו ולחיות בצילו.
הנה חברתו צועדת בשבילים הפסטורליים והבכי תלוי כל הזמן על מיתרי קולה. הנה חבריו הטובים שכנות דיבורם וזיכרונותיהם משרטטים ברגישות נוגעת ללב את געגועיהם מחד ואת דמותו של שקד מאידך ומכיוון שכך עולה תמונה של נער כל-כך אקוורלי שקשת צבעיו יש בה גואש גועש, שמן רב שכבתי, פחם אקספרסיבי,
מנעד אנושי כל כך מורכב ויפה.
אירוע פורים. שמח ומבדח. כבר חזר והוזכר בעבר. החג הזה שמאפשר לנחבאים אל הכלים לצאת מעורם ובעזרת מסכה וטיפת משקה לתת ביטוי ליצרים ולפינות הנפש המוסתרות.
אני מביטה בחגיגה שמונצחת על המסך ובהתנהלותו של שקד ואני אומרת לעצמי בקול כל-כך נוכח שלשמחה הפורימית יש גם מייד של "מבצע" מבחינתו של שקדי. יש לו אפשרות פז להשפיע שפע של שמחה על ציבור כל כך גדול. לברוא את התוכן והצורה, לייצר שמחה ולהצליח לממש את הרצון הזה ולסחוף אליה המונים. לא פלא אני אומרת לעצמי שהחג הפך לסוג של שיא מדובר כל-כך.
סיפור חייו ממשיך לזרום לנגד עיני הדומעות ואני אומרת לעצמי הנער המופנם והלירי הזה ,איזה עוצמה של נוכחות יש לו ברגע שהוא על הבמה וחוזרת ואומרת לעצמי אותו דבר כשזה קורה במסיבת סוף השנה כשאני מוצאת עצמי מסכימה עם כל מילה של שרון הבמאי באשר לכתיבה הסאטירית של שקד.
עוד אתקל בה שוב כשאביט בעבודותיו התלויות על קיר ביתכם.
אני אומרת לעצמי כששקדי על הבמה קולו מזכיר לי את קולו של קובי שילוב של דיבור חרישי, אישי וחזק.
בתוכי אני רואה את הקשר בין ההצלחה של פורים והאכזבה מההדרכה . גם שם קיווה לשנות ולהשפיע וגילה שכנראה יכולותיו יהיו מוגבלות.
אז בחג , סחף, הלהיב, השפיע ואילו עכשיו הכל מורכב יותר ועליו לגשר על הפער שנפער בנפש.
כל מה שמתרחש מתרחש בליבי. ככה אני חווה את מה שמסתפר לנגד עיני. חודר לחדרי הלב שלא יודע את נפשו…טישו….
כל-כך אהבתי את שקדי. מההתחלה נקשרתי לנער הזה שעומקיו נחו על עורו והאירו נוכחותו נכון אוריתי? מאז שהיה קטנטן ,בלי להכירו בחיי היומיום הבנתי שאני חשה בחומרים מהם עשויים חייו ומכירה היטב את מסע הנפש שלו. טישו טישו…ועוד אחד
הנה שקד בתפקיד איוב ואאאווו!!!!!
מחשבה חוצה את ראשי קובי- איוב,
שניה אחרי זה קובי מעיד על עצמו….אוי… הטישו כבר לא סופג…
הנה הוא תינוק ואוריתי את מעידה שאף פעם לא דאגת בגלל המיוחד שהיה בו ואני אומרת לעצמי כמה התמזל מזלך-מזלכם שהעניק לכם רק אור והומור ואהבה וכישרון מופלא (כן אני אומרת לעצמי, הלוואי ויאזרו כוחות להוציא את עבודותיו כספר. )ואכן השילוב של הדמויות המצוירות שיש הנוטים לחשוב שהן רק מתקתקות שכאלו הנה שקד האמן היוצר שם בידם כלי מלחמה וממקם אותם בעולם אפור. דמיונו חובר למחשבותיו ושניהם מציגים אמירה. כאלה הם האנשים שרוצים לסחוף ולהשפיע כזה היה גם שקד…
עזבי כבר אני אומרת לעצמי אז הדמעות יזלגו להן…שיזלגו…
ואז מופיעה תמונה בשחור/לבן בה נראה שקד ע"י תחנת אוטובוס כשברקע כביש מתפתל. אני מסתכלת בתמונה וחשה בפיצוץ שמתרחש בבית החזה שלי. מה קורה עירית אני שואלת את עצמי אין לי הסבר.
אני לא יודעת למה אבל אני חשה שהיא מדברת אלי בעוצמה אדירה. מייד אחרי כן המדריכה שלו מדברת על תחושת שינוי שהתרחשה בו בזמן האחרון…עוצמת הרושם מגבירה ווליום שעוד גובר כשאני מגלה שאותה תמונה גם חותמת את המסע בעקבות חייו הקצרים. אין לי הסבר לתחושתי. נשימתי קצרה. ואני בוכה. בוכה בוכה.
אמיר המקסים מצליח לרגש אותי כל-כך. כאבו מלא ונוכח. עולמו השותת נפרש בכל פעם כשהוא מופיע על המסך ומדבר מבעד לים הדמעות. אני ממש מרגישה צורך לחבק אותו וללטף את ראשו.
פתאום ארע דבר רע והוא לא מצליח להבין בשל מה.
חבורה של נערים שרה "חצבים פורחים וציפורים אין ספור" והנה אמיר יושב בעמדת תצפית יפהפיה הצופה על כל העמק ממנה הוא יכול לסמן מעגל משותף לו ולשקד ומשני צידיו פורחים להם חצבים…מין מעגל חיים אכזרי שכזה שהשיטה הפורחת משטה בו כל פעם בדרך אחרת…
אוי….אוי אוי אוי…אני נאנחת, כל אותיות האל אני נאנחת לי שגם כשאנו קוראים אליו ממעמקים כל-כך קצרה ידינו…
יש רגע קובי שאתה אומר לנוכח תמונה משפחתית "צחוק משפחתי"
ואני אומרת בכוונה גדולה, ממש מייחלת שאתם זוכים לו לצחוק הזה המשפחתי גם היום. הרי יש לו מקום ובכוחו להאיר את יומכם שלכם אוריתי וקובי ושל אמיר ומעין וצפריר ואסף ילדיכם הנפלאים .
הלוואי הלוואי אני שומעת את עצמי מבקשת.
אוריתי רצונך מתקיים. תמונת הווייתו והיותו של שקדי עולה ונוכחת
מקסים , חכם ,מצחיק , עמוק, אקוורלי עז.
תמונות אחרונות…העצב אין לו סוף…
אני מחבקת אתכם ומודה לכם שמצאתם לכם כוח לשתף אותנו ומבקשת לכם ימים של שקט.