עשר שנים כתב צפריר וינר

אני יושב וחושב לעצמי מה אפשר לכתוב באירוע שכזה, כשאנחנו מציינים עשר שנים בלעדייך.
חשבתי בהתחלה לספר לך קצת על מה שכל אחד מאתנו עשה בעשר השנים הללו,
אבל אז הבנתי שאני מספר לך כל הזמן, בעיקר על מה שאני עושה.
בכל זאת בחרתי לספר לך על משהו מיוחד שעשינו המשפחה,
שקדי היינו כולנו באיטליה, והסתובבנו בכל המקומות שבהם הייתם באיטליה,
מהשומר עד הפיצרייה הכל כך מפורסמת. חווינו את רומא בצורה מדהימה ולאורך כל הטיול דמיינתי לעצמי אותך רץ ביחד עם אמיר עם הגלימות והחרבות.
לאורך כל הטיול היית איתי ונזכרתי בתמונות שהראת לי מאיטליה באיחוד כשהגענו למקומות האלו.
חזרנו הביתה, נכנסתי לבית והסתכלתי על הכורסא שבה אתה ישבת ביום שחזרת מאיטליה,
נזכרתי שהיית מבואס כי איבדת את המצלמה.
הרגשתי שסגרתי מעגל, אבל הדבר שהיה הכי חסר במעגל הזה היה החיסרון שלך שממשיך לכאוב כל הזמן.
שקדי שתדע לך שאני לא מפסיק לחיות!
אני נהנה מכל רגע ועושה כמה שיותר.
אבל העובדה שעברתי עשור מחיי בלעדייך לא עוזבת אותי ולא משחררת.
אוהב ומתגעגע הכי בעולם,
אחיך הקטן צפריר