רועי עקביה – המורה לפיזיקה של שקד

לא לעיתים תכופות יכול מורה לומר על תלמידו: 'אותו אני אוהב', שהרי, חלק הארי
ביחסי מורה עם תלמידיו מתמקד בענייני לימוד והקניית ידע וזעיר פה זעיר שם
מתקיימות גם שיחות חולין. אולם יקרה, שעל אף פער השנים ועל אף הצורך האובייקטיבי
לשמור על ריחוק מסוים תיווצר מערכת יחסים שתאפשר הכרה מעמיקה יותר בין מורה
ותלמיד: של מערכת הערכים, הדעות בתחומים שונים, השמחות, הכעסים, הלבטים…

שקד, אתך זה קרה. ערכיך, עמידתך על דעותיך מחד וויתור ושמיעת דעות אחרות מאידך
העמידו אותך, בעיני, במקום השמור רק למעטים. עליך יכול אני לומר: 'אותו אני
אוהב'.
קובי, אורית, ילדי משפחת וינר, סבא וסבתא יקרים. לפני מספר שנים שאלתי את אביה
של אשתי )אדם דתי ומאוד ערכי( מדוע יש חובת אבלות על קרובי משפחה מדרגה ראשונה
שהלכו לעולמם, אך אין חובה זו חלה על הורים שאבדו ילדם. על כך ענה לי, כי
הדבר מיותר, שכן על ילד שהולך לעולמו בטרם עת מתאבלים בין אם יש חובה ובין
אם אין.
אין ביכולתי להביא מזור לכאבכם ואין ביכולתי לחוש באמת, כמוכם, יום יום שעה
שעה את האובדן; אך מדי פעם עולה בי זכרו של שקד ואז, בצד העצב בו אני חש עולה
בי שמחה כי זכיתי להכירו וזכיתי באפשרות לומר עליו 'אותו אני אוהב'.
רועי עקביה