יום השנה השביעי למותו של שקד (2013) | שקד אני רואה יום השנה השביעי למותו של שקד (2013) | שקד אני רואה

יום השנה השביעי למותו של שקד (2013)

1.6.13

יום השנה השביעי למותו של שקד

מילים שכתבה אורית וינר, אמא של שקד ביום השנה השביעי למותו, באזכרה משפחתית.
שקדי שלנו.
חלפו שבע שנים. כל-כך עצוב כל-כך כואב.
לא נוכל להתנחם כפי שהתנחמו במצריים, אלו לא שבע השנים הרעות שאחריהן ….באות אלו הטובות…..יהיה בהן טוב… אך דבר אחד לא יהיה, אתה לא תשוב אלינו.
לפני שבע שנים החלה ספירה אחרת אצלי ואצל אבא.. הספירה שאחרי… ובספירה הזו קורים המון דברים… אך אתה הפכת להיות געגוע…ענק ….
השבוע לימדתי תנ"ך בכיתה ה', אתה יודע, הם תמיד אומרים שתנ"ך זה משעמם ואף פעם לא יודו כמה הוא מעורר לחשיבה על עצמנו…השמעתי להם את השיר של אהוד בנאי על "שאול ודוד"…דיברנו על הרגשות שעולות מהשיר ופתאום שאלו.. געגוע זה רגש? ברור אמרתי.. רק אחר כך הבנתי כמה הרגש הזה מרכזי וכואב בחיי…
געגועים אלייך, אל מראך, אל צליל קולך, אל צחוקך, אל מי שהיית יכול להיות, אדם בן עשרים ושש…
זרוק ומטייל….
מיושב ולומד באיזו אוניברסיטה…מה – אומנות? קולנוע? מדעים? מדעי הרוח? משהו שמרוויחים בו הרבה או משהו שנהנים בו?
מי הייתה זו שהייתה זוכה בך ואתה בה… לאן הייתם נישאים עם הרוח… לא למדבר אני יודעת… לא אהבת אותו…קרוב אלינו? רחוק מאתנו?
הגעגועים היו עזים מאד בשנה שחלפה:
חסרת לנו כל-כך כשהיינו בתוך מבצע "לב זהב" בו תיקנו לאבא את הלב…מה היית אומר, איך היית מחזק, בטוח שהיית מתגייס למאמץ המשפחתי שבא לפתחנו..
אמירי וזוהר התחתנו, כמה חסרת לכולנו…איך הייתה נראית שמחתך….איך היו נראות תמונותינו המשפחתיות….אילו מילים היית לוחש לו באוזן… ומה היית מוסיף לברכת האחים….זוהר כבר מכירה אותך כי באמירי חלק גדול ממך….
מעייני התגייס…איזו יד היית מניח על כתפו….מה היית אומר לו על הקשיים הגדולים בשרות הקרבי, שלא תמיד מעגל את הפינות הנכונות…איך היית שמח עם נוגה…שאמירי קורא להם מעינוגה….
צפריריק… המדריך שלנו… מה היית אומר ל"שמוצניק" השרוף שלנו….שכבר זיהו את אחריותו ומעלותיו והוא כבר יוצא לבנות את השומרייה, כנגד כל הספקנים.
ואספי…איך היית צוחק מבדיחותיו, ומעקרונותיו….אלו על בית הספר…אלו על מה חשוב ומה לא…
אתה חסר לנו מאד…אנחנו אוהבים וצוחקים וכואבים ונזכרים והכי, הכי, מתגעגעים.
אמא